Ma'asseroth
Daf 7a
משנה: הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְאָמַר טְלוּ לָכֶם תְּאֵינִים אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶן 7a מְתַקְּנִין וַדַּאי. טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶן עֲרַאי לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶן אֵינָן מְתַקְּנִין אֶלָּא דְמַאי. הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּשַׁעַר אוֹ בְחָנוּת וְאָמַר טְלוּ לָכֶם תְּאֵינִים אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. וּבַעַל הַשַּׁעַר וּבַעַל הֶחָנוּת חַייָבִים. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר עַד שֶׁיַּחְזוֹר אֶת פָּנָיו אוֹ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ.
Traduction
Si, en passant sur la place publique, un individu (soupçonné de retenir les dîmes), offre des figues, on peut en manger sans crainte (49)Ces fruits, n'ayant sans doute jamais été rentrés, ne sont pas encore soumis aux dîmes.. En conséquence, si l’on apporte ce don à la maison, il faut le rédimer avec certitude (c’est devenu une valeur soumise aux dîmes). Si on a dit, en l’offrant, de l’emporter chez soi, il n’est pas permis d’en manger passagèrement (et les dîmes sont dues); aussi, dès que ces produits sont rentrés, on en prélève ce qui est dû pour le doute, demaï (50)C. à d. l'oblation de la dîme seule ou 1/100.. Reprise. Si des personnes devant une porte ou une boutique offrent des figues, on peut en manger sans crainte; mais le propriétaire lui-même, assis chez lui (à sa porte ou dans la boutique), doit la dîme sur ce qu’il a recueilli. Selon R. Juda, on en est dispensé jusqu’à ce que l’on tourne le dos à la rue pour manger (ce qui constitue une installation d’intérieur), ou que l’on change de place.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היה עובר בשוק. בעם הארץ איירי שאינו נאמן על המעשרות ואם הי' עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין מהן עראי ופטורין דתלינן שלא ראו פני. הבית ולא הוקבעו למעשר ואע''ג. דמכר קובע למעשר האי מתנה הוא דיהיב להו והמתנה אינה קובעת והכי מוקי לה שמואל בגמרא דהאי סתמא דמתני' דר''מ הוא דאמר אין מתנה כמכר:
לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנים וודאי. משום שהנותן הזה לא עישר דכסבור היה שיאכלו בשוק ולא בעי עשורי ועכשיו כשמכניסין לבתיהן הוקבעו למעשר ומתקנים ודאי ומפרש בגמרא דדוקא במקום שהרוב מכניסין לבתים אבל אם רוב העם מכניסין לשוק אמרינן שמא עישר ואח''כ הביא לשוק ואין מתקנים אלא דמאי כדין פירות עם הארץ וכן דווקא כשנתן להם דבר מועט אבל במתנה מרובה שלא יאכלה לכולה בשוק וכן אם המקבל אדם חשוב הוא שאין דרכו לאכול בשוק וכן אם הוא דבר שאין דרכו לאכול חי בכל אלו מסתמא יכניסו לבתיהם והוי כמי שאמר להם טלו והכניסו לבתיכם דבכה''ג אמרינן שכבר הוקבעו למעשר ואסור לאכול מהן עראי וכשיכניסו לבתיהם דין דמאי להם דשמא עישר הנותן ושמא לא עישר ואין מתקנים אלא דמאי ודינו מפרש בריש מס' דמאי שמפריש מעשר ראשון והתרומת מעשר כותן לכהן והמעשר מעכב לעצמו ואם היה שנת מעשר עני מפרישו ומעכב לעצמו שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואם היה שנת מעשר שני מפרישו ואוכלו בירושלים:
מתני' היו יושבין בשער או בחנות. אנשים שהיו יושבין בשער או חנות של אחד וזה העובר בשוק אמר להם טלו לכם תאנים אלו האנשים אוכלין ופטורין דלגבי דידהו הוי כאומר טלו ואכלו בשוק שהשער והחנות אינו שלהם וכדאמר בגמ' שהבית שאינו שלו אינו קובע למעשרות אבל בעל השער ובעל החנות חייבין דלגבי דידהו הוי כאומרי טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם בבתיהם וצריכין לעשר דמאי כדבריש הפרק מפני שספק הוא:
ר' יהודה פוטר. דס''ל שער או חנות שבמקום שהוא מוכר אדם בוש לאכול שם לפיכך אינו קובע עד שיחזיר את פניו במקום שאינו בוש או עד שישנה מקום ישיבתו למכור וישב במקום שאינו בוש ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין מַתָּנָה כְמֶכֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אִישְׁתְּאָלִית לְאִילֵּין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי. וְאָֽמְרִין נָהֲגִין הֲוֵינָן יְהָבִין אִילֵּין לְאִילֵּין בְּחַקְלָא וְאָֽכְלִין וְלֹא מְתַקְּנִין. מַיי כְדוֹן. כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
Samuel dit que notre Mishna est conforme à l’opinion de R. Meir, qui est d’avis qu’un don n’équivaut pas à une vente (51)Contraire à l'opinion des sages qui l'admettent.. Selon R. Yossé au contraire, on peut dire que notre Mishna est d’accord avec l’opinion de tous. On consulta à ce sujet les disciples de l’école de R. Yanaï, et ils répondirent: Nous avons l’habitude de nous en remettre réciproquement de l’un à l’autre au champ, et d’en manger sans rien rédimer. Quel est donc le motif pour lequel les rabbins le permettent? C’est que, comme on l’a déjà dit (52)Même série, (Sheviit 6, 1)., ils ont spontanément pris sur eux le devoir de donner la dîme (53)''Elle n'est donc pas due légalement; aussi les sages sont moins sévères à cet égard.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמואל אמר דר''מ היא. סתמא דמתני' דר''מ אמר בברייתא הובאה לקמן בפ''ק דמעשר שני בהלכה א' דאין המתנה כמכר לענין קביעות למעשרות. אמר ר' יוסי. דלא צריכין לאוקמי כר''מ אלא דברי הכל מודים דאין המתנה קובעת למעשרות ושאלתי להדבר לאילין דבי ר' ינאי ואמרו שכך היו נוהגין שנותנין אלו לאלו במתנה בשדה קודם שהוכנסו לבית והיו אוכלין בלתי מתוקן שאין כאן קביעות לחיוב מעשרות:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דאתייא כמ''ד לעיל סוף פ' הרואה ובכמה מקומות דמאליהן קיבלי עליהן המעשרות כשעלו מן הגולה בבית שני משום דכשגלו נפטרו מחיוב מעשרות כדאמרינן שם וכיון דבזמן הזה אין החיוב אלא מדבריהם הקילו במתנה:
מַתְנִיתִין בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לְבָתִּים אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אֵינָן מְתַקְּנִין אֶלָּא דְמַאי. אִם בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לְבָתִּים כְּדָא דְתַנִּינָן טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶן עֲרַאי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר טוֹל וְהַכְנֵיס כְּמִי שֶׁאָמַר טוֹל אֲנִי מְעַשֵּׂר עַל יָדֶיךָ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר לוֹ עִישַּׂרְתִּי וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר לוֹ לְתוֹךְ בֵּיתִי אֲנִי מַכְנִיסָן.
Traduction
Notre Mishna permet d’en manger sans dîme au marché, au cas où la majeure partie est transportée à la maison (la part portée au marché est donc infime); mais, lorsqu’on porte au marché la plus forte partie, on prélève seulement ce qui est dû pour le doute Mais se peut-il qu’il soit question du cas où l’on recueille à la maison la plus forte partie? Comment alors expliquer la fin de cette Mishna où il est dit: ''Si en l’offrant on dit de l’emporter chez soi, il n’est pas permis d’en manger au dehors passagèrement'' (pourquoi est-ce interdit, puisqu’en ce cas de dîme est due seulement à l’arrivée à la maison)? C’est qu’à partir du moment où le maître a dit de l’emporter à la maison, le produit a acquis une sorte de fixité qui le soumet à la dîme, et c’est comme s’il avait dit: ''Je vais prélever la dîme pour toi''; mais lorsque la plus forte part est portée au marché (que c’est là sa destination finale), les produits sont dès lors soumis à la dîme; aussi on n’ajoutera pas foi à l’assertion de celui qui déclare avoir prélevé la dîme, ni de celui qui promet de les recueillir (exceptionnellement) à la maison, auquel cas la dîme n’est pas due.
Pnei Moshe non traduit
מתני' במקום שרוב העם מכניסין לבתים. ולא למכור בשוק הלכך כשזה עבר בשוק ואמר טלו לכם לא היה דעתו אלא שיאכלו בשוק ואוכלין מהן עראי דתלינן שלא הכניסן עדיין לבית אלא מדי עברו בשוק כדי להכניסן אמר להם כך ואם הכניסו לבתיהם צריכין לתקן וודאי דזה ודאי לא עישר שהרי עדיין לא הכניסם לביתו אבל אם במקום שרוב מכניסין למכור בשוק ואפשר שהכניסן מתחילה לבית ועישר ולמכרן בשוק הוא מביא ואין כאן אלא ספק דשמא לא עישר ואין מתקנים אלא דמאי:
אם במקום שהרוב מכניסים לבתים. קשיא בדא דתנינן בסיפא טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי ואמאי והא אמרת ברוב מכניסין לבתים תלינן דזה מדי עברו בשוק כדי להכניסן לביתו אמר להם כך וא''כ עדיין לא הוקבעו למעשר ולמה לא יאכלו עראי ומשני מכיון שאמר טול והכניס ולא אמר טול לך ואכול הוי כמי שאמר טול אני מעשר על ידך כלומר מדהקפיד לאמר כך משמע דה''ק עכשיו אין לך לאכול עראי שכבר היו בבית והוקבעו למעשר ועדיין לא עישרתי אבל לא תדאג כ''א טול והכניסן לבית ואני מעשר בשבילך והלכך עראי לא יאכלו וכשיכניסן לבית אין מתקנים אלא דמאי דספק הוא אם יעשר בשבילו או לא:
אבל במקום שרוב מכניסין לשוק. השתא מסיים להא דאמר לעיל דאם רוב מכניסין למכור בשוק אפילו באומר טלו לכם אין מתקנים אלא דמאי לפי שאינו נאמן לומר עישרתי וכך אינו נאמן לומר עדיין לא הוקבעו שעכשיו לתוך ביתי אני מכניסן ומספק צריכין לתקן דמאי:
Ma'asseroth
Daf 7b
נָתַן לוֹ דָבָר מְרוּבָּה אֲפִילוּ אָמַר לוֹ טוֹל וַאֲכוֹל כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ טוֹל וְהַכְנֵס. נָתַן לוֹ דָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהֵיאָכֵל חַי אֲפִילוּ אָמַר לוֹ טוֹל וַאֲכוֹל כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ טוֹל וְהַכְנֵס. הָיָה אָדָם גָּדוֹל וְאֵין דַּרְכּוֹ לוֹכַל בַּשּׁוּק וְאָמַר לוֹ טוֹל אֲכוֹל כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ טוֹל וְהַכְנֵס. הָיוּ שְׁנַיִם לְזֶה אָמַר לוֹ טוֹל וַאֲכוֹל לְזֶה אָמַר טוֹל וְהַכְנֵס. זֶה שֶׁאָמַר לוֹ טוֹל וַאֲכוֹל פָּטוּר. וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ טוֹל וְהַכְנֵיס חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְלָאו מַתְנִיתִין הִיא. אוֹכְלִין וּפְטוּרִין וּבַעַל הַשַּׁעַר וּבַעַל הֶחָנוּת חַייָבִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כָּאן בִּדְמַאי 7b כָּאן בְּוַדַּאי.
Traduction
– Lorsque la passant offre à quelqu’un une grande quantité, si même il lui dit de les manger de suite (sans crainte pour la dîme), cela revient à dire qu’il lui a offert de les emporter à la maison (et la dîme est due). Il en est de même lorsque l’offre consiste en un objet que l’on n’a pas l’habitude de manger crû (que l’on fera cuire à la maison), et de même encore si l’on s’adresse à un homme considéré, qui n’a pas l’habitude de manger dans la rue. Si le propriétaire s’est adressé à deux personnes, disant à l’une: ''prends et mange'', à l’autre: ''prends ces fruits et emporte-les dans ta maison'', la 1re, mangeant sur place, est dispensée de la dîme, mais la 2e la doit. De même, remarqua R. Yossé, notre Mishna ne dit-elle pas (§ 2): ''On peut en manger sans crainte; mais le propriétaire lui-même assis chez lui à sa porte ou dans son magasin doit la dîme sur ce qu’il a recueilli'' (or, c’est un procédé analogue, en ce que l’invité mange sur place sans rédimer, mais le maître de maison doit la dîme). – R. Yona dit (54)Contre l'avis de Samuel exprimé ici en tête. que notre Mishna peut s’expliquer conformément à l’avis de tous (même des autres sages plus sévères que R. Meir); seulement, ici on permet de manger de tels produits sans les rédimer, parce qu’il s’agit de fruits douteux, tandis que les rabbins l’interdisent lorsqu’il s’agit d’une obligation certaine.
Pnei Moshe non traduit
נתן לו דבר מרובה וכו'. כדפרישית במתני':
זה שאמר לו טול ואכול פטור. דלגבי דידיה תלינן שעדיין לא הוקבעו למעשר שהרי אמר לו טול ואכול לפיכך אוכל מהן עראי ופטור אבל לגבי זה שאמר לו טול והכניס לביתך חיישינן דילמא אלו שנתן אותם לזה כבר ראו פני הבית והוקבעו למעשר מדהקפיד לומר לו טול והכניס ולפיכך חייב לעשר דמאי קודם שיאכל כדין האומר טלו והכניסו לבתיכם:
אמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל בהא דאי לאשמועינן באדם אחד שנותן לשנים דזה פטור וזה חייב הא האי מילתא שמעינן ממתני' דלקמן דתנינן היו יושבין בשער או בחנות אנשים שהיו יושבין בשער או בחנות של אחד וזה העובר בשוק אמר להם טלו לכם תאנים אלו האנשים אוכלין ופטורין דלגבי דידהו הוי כאומר טול ואכול בשוק שהשער והחנות אינו שלהן ובית שאינו שלו אינו קובע למעשר אבל הבעל שער והבעל החנות חייבין דלגבי דידהו הוי כאומר טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם בבתיהם וה''נ דכוותה באומר לא' טול ואכול ולהשני אמר לו טול והכניס וכדפרישית:
אמר ר' יונה דברי הכל היא כאן בדמאי כאן בודאי. ר' יונה לא בעי לאפלוגי בעיקרא דדינא ולאוקמי להאי מתני' דלקמן בחיוב וודאי דהא ליתא דהך דינא דלעיל ודינא דמתני' דלקמן תרווייהו בדמאי הן דחדא טעמא אית להו כדאמרן ולא בא ר' יונה אלא למידק על מאי דקאמר ר' יוסי ולאו מתני' היא ומייתי לדברי הת''ק בלבד ומשמע דס''ל דלא אתייא האי דינא דלעיל כר' יהודה דפליג במתני' דלקמן ופוטר גם לבעל השער ולבעל החנות עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו והיינו דקאמר ר' יונה דלא היא אלא האי דינא דלעיל דברי הכל הוא וכאן בדמאי וכאן בודאי כלומר דלא פליג ר' יהודה לקמן אלא לענין חיוב ודאי דשמעי' להת''ק דקאמר בעל השער ובעל החנות חייבין אלמא דמשווה להשער והחנות כבית או כחצר ממש דקובעת למעשר אף בעלמא ולענין חיוב וודאי ועלה הוא דפליג משום דס''ל דהשער והחנות אדם בוש בתוכה לאכול במקום שהוא מוכר ואינן קובעין לחיוב וודאי אבל לענין חיוב דמאי וכה''ג דאמרן אף ר' יהודה מודה:
צֵא וְלַקֵּט לָךְ עֶשְׂרִים תְּאֵינִים מִשֶּׁלִּי וַאֲנִי מְמַלֵּא כְרֵיסִי מִשֶּׁלָּךְ הַמְּמַלֵּא אֶת כְּרֵיסוֹ פָטוּר. וְהָאוֹכֵל בְּמִנְייָן חַייָב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְאֵין אָדָם אוֹכֵל אַחַת אַחַת בִּרְשׁוּת הַכֹּל וּפָטוּר. אָמַר לוֹ אִין. הָכָא לָמָּה הוּא חַייָב. אָמַר לוֹ בִּמְצָרֵף. אִם בִּמְצָרֵף אֲפִילוּ הַמְּמַלֵּא אֶת כְּרֵיסוֹ יְהֵא חַייָב. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם חֲלִיפִּין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּיי אֵין לוֹ חֲלִיפִּין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון הָאִישׁ הַזֶּה אֶלָּא לְהַגֵּס אֶת לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל.
Traduction
– Lorsque quelqu’un dit à son voisin (55)Tossefta sur ce traité, ch. 2.: ''Va te cueillir vingt figues dans mon jardin, et je vais en manger à satiété dans le tien'', ce dernier est dispensé de tout droit;mais l’autre qui mange un nombre déterminé doit la dîme. Mais, demanda R. Aboun b. Hiya es présence de R. Zeira, est-ce que l’on ne peut pas se mettre à manger des fruits un à un dans une propriété ouverte à tous avec dispense de donner la dîme? Certainement, répondit-il. Pourquoi donc est-il dit ici que celui qui en mange vingt devra payer la dîme? C’est que, lui répondit-on, dans ce dernier cas il s’agit de celui qui les amasse en un tas (ce qui leur donne une valeur fixe). S’il s’agit d’un tas amassé, même celui qui a mangé à satiété (sans compter) devrait payer la dîme (donc, c’est la question d’amas en tas qui prédomine). Mais ne faudrait-il pas l’interdire à titre d’échange (équivalant à une vente)? non, dit R. Simi: ce n’est pas un échange, et celui qui, ayant engagé son prochain à manger, propose la réciprocité, ne le fait que pour l’encourager à ne pas se gêner.
Pnei Moshe non traduit
צא ולקט לך וכו'. תוספתא היא בפ''ב האומר צא ולקט לך עשרים תאנים משלי ואני ג''כ אוכל וממלא את כרסי משלך הממלא וכו' כדמפרש לקמיה:
בעא קומי ר' זעירא. ואמאי זה האוכל במניין חייב הוא לעשר וכי אין אדם אוכל אחת אחת ברשות הכל פטור כלומר אפי' הכל הוא אוכל אלא שאינו מצרף לאכלן ביחד כ''א אחת אחת הוא אוכל ברשות חבירו פטור הוא מלעשר כדתנן בפרקין וכן בפרק דלקמן גבי פועלין שיש להן עליו מזונות אוכלין אחת אחת מן התאנה וכו':
א''ל אין. דהכי קיי''ל:
הכא למה הוא חייב. וא''כ למה הוא חייב הכא זה האוכל במנין א''ל דהכא במאי עסיקינן במצרף ולוקט כל העשרים תאנים ביחד וע''ז הקשה לו ואם במצרף איירי א''כ אפי' הממלא את כריסו יהי' חייב אלא דלא שנא דבמצרף לעולם חייב ואם לא צירף שניהן פטורין:
ואינו אסור משום חליפין. ותיפוק ליה דאפי' באינו מצרף אסור לו לאכול בלא ממשר דהא כחליפין הן שזה אומר לקוט לך משלי ואני אוכל וממלא את כרסי משלך וחליפין כמכר הן וקובע למעשר:
אין לו חליפין. אין לדין זה דין חליפין דמה שהוא אומר לו ואני ממלא את כרסי משלך לא נתכוין אלא להגיס את לבו ודעתו של זה האומר לו צא ולקוט לך ושלא יהא בוש מלאכול לפיכך אומר לו כן אל תחוש שאני ג''כ אוכל משלך ובאמת מתנה הוא נותן לו והמתנה אינה קובעת כמכר כדתנן במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source